אתה יודע למה הילד שלך לא מקשיב לך?

למה ילדים צעירים פורצים במחאה על עצם ההצעה להתלבש או להתפשט?

מדוע ילדים בגיל בית הספר מתנגדים לעשות  שעורי בית כשצריך לעשות?

מדוע בני נוער מתנגדים למגבלות סביב השימוש בטכנולוגיה?

במבט ראשון, תרחישים אלה נראים בלתי קשורים - פרט ליכולתם להצית תסכול והתמדה של ההורים. אבל לכולם יש מכנה משותף.

לילדים יש אינסטינקט להתנגד ולהתנגד, או לעשות את ההפך ממה שאמרו להם.

אבל אני לא מחדשת לכם.

מה שעלול להיות מפתיע הוא שההתנגדות יכולה לנבוע מאינסטינקט הנגדי המוטבע בכל בני האדם.

ומה זה אומר? להתנגד כאשר אתה מרגיש נשלט או כפוי. וגם חוסר בגרות של הילד, בכל גיל וגיל, גורם לנטייה להשתמש ביותר ביטויי התנגדות. התנגדות היא תגובה מולדת שנועדה להגן כאשר אני מרגיש כפייה. ילדים מכוונים להתחבר לאנשים שהם מתחברים אתם ונוטים להתנגד לאנשים שהם לא מחוברים.

כמה פשוט

כמה הגיוני

כמה גאוני

אז מדוע ילדים מתנגדים להורים שאליהם הם מחוברים?

זה בגלל המילים האלו : "אתה צריך", "אתה חייב"

במקום "אני רוצה"

ככול שכמות השליטה והכפייה של ההורים תהייה חזקה יותר בחוויה של הילד האינסטינקט של הילד להתנגד הופך גדול יותר להורים וזה יכול להוביל להסלמה של מתח וסכסוך שמשחיתה את היחסים. ההתנגדות של הילד לא אומר שאנחנו צריכים לנטוש את האג'נדה שלנו, אבל זה אומר שאנחנו צריכים להבין איך לשמור על היחסים שלנו כשאנחנו מגיעים לדרך ללא מוצא. 

ההתנגדות היא גם שלב בהתפתחות בדרך לנפרדות וזה קורה פעמיים, בגיל 3-4 בערך ובגיל ההתבגרות. 

להתקשרות יש השפעה ממשית וברורה - לא כפייה, שוחד, איומים, תגמולים או ענישה. קרבות מתמשכים יכולים ליצור חוסר ביטחון וחרדה אצל ילדים ויכולים להשפיע לרעה על התפתחותם.

האתגר הוא להישאר בעמדה המטפלת ולהוביל את הסערה. חלק מן האסטרטגיות הבאות דורשות בגרות בהורה ואת היכולת לראות את התמונה הגדולה. מערכת יחסים זו פותחת את לב הילד להשפעתנו ומשרתת את התנאים האידאליים להתפתחות. 

אז מה אתה אמור לעשות כאשר הילד הצעיר מסרב להתלבש, או כאשר הילד מסרב לעשות שיעורי בית או לציית לכללי הטכנולוגיה?

ראשית, להתמקד בהתחברות לפני שמתחילים לבקש בקשות 

שנית, צורת הפניה ולקיחת אחריות ויוזמה. במקום "אתה צריך להתלבש", "אתה חייב לסיים את שעורי הבית לפני..." אפשר להגיד "אנחנו עוד מעט יוצאים אז יש לך זמן להתלבש עד...", "מתי אתה יושב להכין שעורי בית?"לשנות קצת את הגישה, את השפה, את הטון - עושה את ההבדל הגדול

"הדרך – העולם הרגשי של הילדים"
עזרה רגשית שלכם בילדיכם בלווי יום יומי שלי
לפרטים>>> לחצו כאן

התמודדות עם הצקות והקנטות

יש ילדים שלועגים להם ומקניטים אותם: שמן, חנון, אבוארבע....

ישנה רק סיבה אחת לכך שמקניטים ולועגים לילדים אלו שוב ושוב. 

אין לכך כל קשר למראה שלהם, לאישיות שלהם, או למראה של ההורים שלהם.
ישנם ילדים שמנים רבים בעולם שיש להם בעיה במראה או באישיות שלא מקניטים אותם ולא לועגים להם על כך.

כשילדים צוחקים עליך, אתה כועס ומתרגז ואז אתה עושה משהו כדי לגרום להם להפסיק.
אומר להם לשתוק
קורא להם בשמות בחזרה
לועג להם, נותן מכות ונכנס לצרות
מאיים
פונה למורה או למנהלת
אומר להורים,
מתעלם
עד שזה נהיה ממש גרוע
ושום דבר לא עוזר

ילדים לועגים לך, אתה מנסה לגרום להם להפסיק אך זה ממשיך יום אחרי יום. הם ממשיכים לצחוק עליך ואתה ממשיך לנסות לעצור אותם.
הם יודעים שאתה לא אוהב שהם לועגים לך, הם יודעים שגם ההורים שלך כועסים על כך ושגם המורים לא מקבלים זאת.

הסיבה האמיתית לכך שמקניטים אותך היא שהם נענים לראות אותך מתעצבן ואם תתעלם זה יחריף כי הם רואים שזה מעצבן אותך מבפנים.

זה בכלל לא משנה אם הדברים שהם אומרים נכונים או לא. מה שמשנה זה האם זה מפריע לך!
מה שמצליח לעצבן אותך זה בדיוק מה שהם ימשיכו לומר לך!
הם מקניטים, אתה מתרגז והם נהנים .

לילדים שמקניטים אותם יש גם קושי ביצירת קשרים חברתיים.
הילד המציק חכם על חלשים ויודע מי יהיה הקורבן הבא שלו.

הצטרפו לתכנית "הדרך" - עזרה רגשית שלכם בילדיכם
תלמדו איך לעזור לילד בבעיה זו, מצורפת תכנית לילד בנושא זה דרך מצגת בשבילו.

ועזרה בעוד הרבה דברים......

"הדרך – העולם הרגשי של הילדים"

עזרה רגשית שלכם בילדיכם בלווי יום יומי שלי

זוהי ההשקעה שלכם בעצמכם ומתנה ענקית לכל החיים

אני עוזרת להורים שרוצים לעבור את הדרך ביחד עם הילדים

לפרטים>>> לחצו כאן

אם אתם רוצים לשאול ולהתייעץ (ללא שום התחיבות)>>> לחצו כאן

או התקשרו 054-6262291

להתנהג טוב יותר

"אתה לא יכול ללמד ילדים להתנהג טוב יותר כשהם מרגישים יותר גרוע. כאשר הילדים מרגישים טוב יותר, הם מתנהגים בצורה טובה יותר "- פאם ליאו

האמת הזאת מובילה אותי בדרך של הורות מבוססת חיבור לילדי.
שימוש בעונשים כגון פסק זמן והתעלמויות, שימוש בתרשימי התנהגות, (הם נועדו לדברים אחרים על פי הגישה הקוגניטיבית התנהגותית) מוביל למאבקי כוח מתמידים. הילד תמיד נאבק כדי להשיג עליונות והורים נאבקים להחזיר את הקשר עם הילד.
התקשרות עם הילד  זו רגיעה ביחסים.

קבוצת מחקרים המבוססת על תיאורית ההגדרה העצמית, שמסבירה שוב מדוע הקשר הוא המפתח. תיאורית ההגדרה העצמית היא תיאוריה של מוטיבציה האומרת שיש לאנשים שלושה צרכים פסיכולוגיים בסיסיים - מיומנות, אוטונומיה וקשר.

כאשר אנשים מרגישים מחוברים לאחרים, הם יותר נדיבים ומועילים. והם לא רק בעלי מוטיבציה לעשות טוב, הם חדורי מוטיבציה לפעולה.
התנהגותם של ילדים קטנים היא טובה. הם משתפים פעולה באופן טבעי, הולכים מדברים, מסייעים בהרבה דברים  - זה בא באופן טבעי.

אז מה זה אומר?
שיש דרכים אחרות להגביר את המוטיבציה ולא לאבד את דרכינו כהורים ולהתמקד בעונשים ותגמולים על מנת להשפיע על התנהגות ילדינו.

"הדרך – העולם הרגשי של הילדים"

עזרה רגשית שלכם בילדיכם בלווי יום יומי שלי

תכנית דיגיטלית באתר סגור, במשך 7 שבועות, 100% אחריות

זוהי ההשקעה שלכם בעצמכם ומתנה ענקית לכל החיים

אני עובדת עם הורים שרוצים לעבור את הדרך ביחד עם הילדים

לפרטים>>> לחצו כאן

אם אתם רוצים לשאול ולהתייעץ (ללא שום התחיבות)>>> לחצו כאן

או התקשרו 054-6262291

למה אנחנו צריכים להפסיק לתת לילדים פסק זמן ולשלוח אותם לחדר?

אתם מההורים, שבכל פעם שלילד יש התקף זעם אומרים לו : "אתה יכול להתנהג כמו שאתה "אוהב" אבל כל עוד אתה עושה את זה בחדר שלך" .... ושולחים אותו ?

הורים שולחים את ילדיהם להתקרר, להפוך למתורבת יותר ואז לחזור למשפחה ואני מברכת רק על אי שימוש במכות.
כי להיות לבד בחדר, לצרוח מה שיותר חזק כדי שישמעו כמה הוא נסער זה רק כדי להעניש את ההורים על הנידוי ובעצם לא עוזר, כי הרי לאף אחד באמת לא אכפת (זה מה שהילד חושב). וכשהילד חוזר למשפחה, אתם אומרים לו "שלום מותק", "נרגעת?"
ובעצם הילד שלכם היה על רכבת הרים ולבד !!!!!
ואני מבינה שההורות היא קשה, והורות מתסכלת, אבל זה עוזר?
ולא רק שזה לא עוזר, זה פוגע בנפשו של הילד.
זמן קצוב, לעתים קרובות הופך את הילדים ליותר כועסים ומשאיר אותם אפילו פחות מסוגלים לשלוט בעצמם או לחשוב על מה שהם עשו. הילדים ממוקדים יותר במידת המשמעות של הוריהם שהענישו אותם. 

וכשאני שומעת שגננות ומורים עושים את זה אני נחרדת ויחד עם ההורים מסלקים את התופעה הזאת.

* פסק זמן יכול לתת לילדים הרגשה שהם דחויים, לא ראויים לאהבה, והם פוחדים באמת.
* פסקי זמן יכולים לעורר את הפחד האוניברסלי מפני נטישה בייחוד בגילאים צעירים (ד"ר לורה מרקהאם)
* ילדים צריכים להיות בטוחים שיטפלו בהם ולא יעזבו אותם ולא משנה מה. בעוד שההורים יודעים שלעולם לא יתנו לשום דבר לקרות לילדים שלהם, הילדים לא יודעים את זה. וגם אם אתם אומרים להם את זה, הרי זה לא מתיישב עם השליחה לחדר.
* שיתוף פעולה מנותק הוא לא בהכרח דבר טוב. כאשר הורים מדווחים כי הילד שלהם לא נראה מוטרד על ידי שליחתו ממרכז המשפחה, זה בהרבה מקרים חיבור פגום עם ההורים וחוסר תקשורת.

(ד"ר דניאל סיגל, בעל שם עולמי, מרצה לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה, ועמיתו ד"ר טינה פיין ברייסון)

זה חיוני לרפא את החיבור עם הילד, לשחזר אמון, תוך יצירת אקלים עבור הילד ולאפשר לו להביע כאב, או כעס.
ותחשבו איך אתם רוצים שהיחסים של הילד שלכם יהיו בעתיד? טורקים דלת והולכים, מטאטאים מתחת לשטיח ולא מדברים, לא מדברים על רגשות, ועל ההתנהגות בעקבותיה ????

אז מה אנחנו יכולים לעשות במקום לשלוח את הילדים שלנו מעלינו לחדר שלהם ?

שלב 1 : לעזור ולא לשפוט
כשהילדים שלנו מתנהגים בצורה לא מקובלת, אל תגיבו "אני לא מוכן לדבר אתך עם ההתנהגות הזאת" תדמיינו שזו "תאונה". תארו לעצמכם פרמדיק צועק על נהג שיכור שיש לו שברים בכל הגוף "אני לא אעזור לך. זה מגיע לך!"

שלב 2: לתת לילד אות
אולי הדבר הקשה ביותר לעשות כאשר הילד שלך מתנהג ככה זה לתת לו לדעת שאתה עדיין אוהב אותו. אז אפשר להגיד "אני רואה שאתה מאוד כועס, ואני רוצה לעזור לך" זהו אות לילד שההורה הוא המבוגר שדואג לו, שההורה מבין אותו והכי חשוב שהוא לא מאוכזב ממנו.

שלב 3: להרגיע.
לפני שהילדים יכולים לחשוב על ההתנהגות שלהם או על הבעיה, הם צריכים להיות רגועים. כל ילד נרגע אחרת. עבור חלק, הקבלה שלנו עוזרת, אחרים צריכים נחמה פיזית ואילו אחרים עשויים להזדקק למרחב, בידיעה שאנחנו קרובים כאשר הם מוכנים לדבר.

שלב 4: לפתור את הבעיה ולהיות יצירתיים
ישנן דרכים רבות לפתור בעיה. תעזרו לילד לפתור אותה. כל דבר שהוא יחליט הוא יעמוד בו ואתם תסמכו עליו.

הורות אינה מדע, זוהי צורת אמנות. החשוב הוא להבין את הילד ואיך הוא חושב, סובלנות, להיות רגיש לילד ולתת לו כבוד.

 

בניתי תכנית מיוחדת עבורכם

עזרה רגשית שלכם בילדיכם בלווי יום יומי שלי

באתר סגור, 7 שבועות, 100% אחריות

"הדרך – העולם הרגשי של הילדים"

זוהי ההשקעה שלכם בעצמכם ומתנה ענקית לכל החיים

אני עובדת עם הורים שרוצים לעבור את הדרך ביחד עם הילדים

הורים שרוצים לשנות ומוכנים "לעבוד" בזה

לפרטים>>> לחצו כאן

x

דברים שצריך לדעת על חרדה

המערכת הרגשית והקוגניטיבית (החשיבה) נמצאות בשני מקומות שונים במוח ולא תמיד עובדות ביחד, לעתים אחת מכובה.

הרגשית מקודדת ראשונה את האינפורמציה ברמה הראשונית של תמונות, הפעלת החושים ובגוף. זוהי מערכת הישרדותית "מסוכן לי/לא מסוכן".

מערכת החשיבה עובדת לאט וטובה בקבלת החלטות.

כללים בסיסיים להתמודדות

1. זכור שתחושותיך החרדיות הקשות, הן רק הגזמת התגובות הגופניות הרגילות שלך במצבי לחץ.

2. תחושות החרדה הן לא נעימות, אך לא מסוכנות או מזיקות. שום אסון לא יקרה בעקבותיהן. אנשים לא מתים מחרדה.

3. נסה למצוא לעצמך מקום קרוב בו תוכל להמתין עד שהסערה תחלוף.

4. שים לב למה שקורה כעת בגופך בלבד, ולא למה שאתה חושש שעלול לקרות בהמשך. נסה להרפות את גופך באיטיות, בדרכים המוכרות לך.

5. חכה בסבלנות ותן לזמן ולחרדה/פאניקה לעבור. אל תילחם בה ואל תברח ממנה, פשוט קבל אותה כפי שבאה.

6. גם אם התחושה הלא נעימה מתמשכת זמן רב, נסה שלא להתייאש, אל תברח אלא המשך להמתין עד שהיא תחלוף.

7. נסה שלא להוסיף למדורה שמן של מחשבות על אסונות מתקרבים. שים לב שברגע שאינך מעצים את המחשבות נוראיות, הפחד מתחיל להיכחד מעצמו.

8. זכור שכל תורת הטיפול בחרדה, על רגל אחת, אומרת: "עליך ללמוד לחיות עם הפחד מבלי להימנע משום מצב". לכן כל מצב של חרדה מהווה הזדמנות נוספת לתרגל התמודדות, ולהמשיך ולהתקדם הלאה בדרך להבראה.

9. לאחר שהלחץ חלף דע לחזק את עצמך ולשמוח על כך שידעת להתמודד ולהתגבר ולא לברוח.

תרשמו לקבל ממני כלים להתמודדות באופן רציף למייל שלכם

במצבי משבר
חרדות
דיכאון
הפרעות אכילה
הדרכות  להורים
העצמה אישית

לחצו כאן

בני נוער לא משתפים את ההורים! אז מה אפשר לעשות?

המתבגר שלך מגיע הביתה מבית הספר, זורק את התרמיל שלו  ולפני שאתה יכול לשאול "איך היה היום שלך?" הוא נעלם
או שאתה אוסף את הבת שלך מבית הספר, והראש שלה בתוך הטלפון ה"כול בסדר?" אתה שואל והיא שואגת לך "כן".
אז למה הם לא מדברים?
כאשר שואלים בני נוער אם הם רוצים לדבר עם הוריהם, התשובה היא ברובה "כן".
אז  למה רבים לא מדברים?

כשנשאל, בני נוער את השאלה הזאת, הם כמעט תמיד עונים משהו כמו:
"הם לא יבינו".
"הם ישפטו אותי".
"הם ינסו לתקן אותי במקום להקשיב".
האם זו אשמתנו? כן ולא.

אצל חלק מהם יש פחד עמוק לאכזב את ההורים, ללא קשר כמה מדהימים ותומכים הוריהם.

אז מה אנחנו עושים?

1. לחזור להיות מתבגר ולבדוק מה היה חסר לך, איך היית רוצה שיהיה אחרת.

2. תגיד משהו כמו, "נראה לי שהיה לך יום קשה. אם אתה רוצה לדבר, אני אקשיב ולא אשפוט. אם אתה לא רוצה לדבר, אני עדיין כאן בשבילך". הם יכולים לשתף אותך מיד או  עשויים להזדקק לזמן נוסף, אבל הם יודעים שאתה שם בשבילם בכל פעם שהם רוצים.

3. באמת, באמת להקשיב.
אם העשרה שלך מתחיל להיפתח, לא להתערב. אל תכננו פתרון. (אני נופלת לשם לעתים קרובות למדי!) לשמוע אותם ובאמת לנסות לשמוע מה קורה. לצלול דרך הפרטים לחשוף את לבה של הבעיה. נסה לשים את עצמך בנעליים שלהם. תחשוב איזה סוג של דברים היית רוצה לשמוע אם זה היה קורה לך.

תכנית מיוחדת עבורכם

עזרה רגשית שלכם בילדיכם בלווי יום יומי שלי

באתר סגור, 7 שבועות, 100% אחריות

"הדרך – העולם הרגשי של הילדים"

זוהי ההשקעה שלכם בעצמכם ומתנה ענקית לכל החיים

אני עובדת עם הורים שרוצים לעבור את הדרך ביחד עם הילדים

הורים שרוצים לשנות ומוכנים לעבוד בזה

לפרטים>>> לחצו כאן

אני מבולבל, אני בגיל ההתבגרות

ממרום גילי אני זוכרת את הגיל הזה מאוד טוב. הרגש החזק שליווה אותי בכל התקופה היה בלבול ! תוסיפו לזה הפרעת קשב לא מאובחנת כך שהבלבול היה ברמות קיצוניות.
דבר נוסף שהיה בולט בגיל הזה היה שלא שיתפתי במחשבותיי ורגשותיי את ההורים שלי למרות שהקשר בנינו היה מאוד קרוב. חסר היה לי כיוון, חסרה הייתה לי דרך. 

אז ישנם את ההורים שלא מתעניינים, וישנם את ההורים שסומכים וישנם את ההורים שאוסרים. 

הורים צריכים להיות גם חברים.

הבעיה העיקרית בגיל הזה היא הרצון להשתייך.
ברור שלא כל האנשים הם אותו הדבר וכולנו משתייכים לקבוצות. סוגיות כוח ושליטה נשזרים בחיים שלנו ומשפיעים עלינו. 

האם אנו פועלים מתוך דחף? 

האם אנו מוותרים על העקרונות שלנו? 

האם אנו מעגלים פינות כדי להיות שייכים? 

מהו המחיר שאנו משלמים כדי להיות חלק מהקבוצה? 

בגיל ההתבגרות הילדים מנסים לפלס להם דרך לבד. הם כבר לא בחוגים שההורים רשמו אותם, הם כבר לא חברים רק של ילדים מהכיתה ולכן יש חוסר עקביות, בלבול וניסיונות ללכת לכל הכיוונים.
המעבר מגיל הילדות לבגרות מעלה שאלות רבות בפני הילד בנושא שייכות לקבוצה, תפיסת מקום בקבוצה, והתעסקות יום יומית בזה.  זוהי  מלחמת הישרדות:  "אם אני לא נראה אני לא שייך". 

הרצון לזרום ולהיות חלק מ… מנייד את הילד בין אישיותו, הדעות שלו, והמוסריות שלו לבין מה שמקובל בחברה. קשה לילד בעל אישיות רפה לשים לעצמו גבול ולא לזרום. הוא יודע שאם ישתף את הוריו הם לא יאפשרו לו לעשות מעשים שהחברה עושים.
כשהזמנים משתנים גם האנשים וגם דפוסי ההתנהגות משתנים , ובתוך ים הגירויים המתבגרים מנסים לזרום עם הזרם או רוצים להיות מיוחדים .
החוויה שלי בגיל ההתבגרות גרמה לי לשבת עם ילדי ולשוחח על הכול בדרך פתוחה מבלי לחכות שהם יבואו אלי ויעלו את הבעיות, את הבלבול וההתלבטויות שהרי הייתי שם וזה מה שהיה חסר.
הגדרת ההורות בעיני זה "חברות וסמכות". כשאתה הורה כזה אז לא רק שהילדים שלך משתפים אותך, הם שואבים ממך כוח, ההתבגרות שלהם מגובשת והם עוזרים לחבריהם ולאט לאט שולחן המטבח בביתך הופך למקום פתוח לשיחה שלך עם כל החברים והם באים לקבל עצות.
לדור שלי קראו "ילדי הפרחים" , שני ילדי הבוגרים  היו שייכים ל"דור מזוין" והדור של שני ילדי שחווים כיום את "הגיל המגעיל" שייכים ל"דור הסלפי"
על הסכנות רבים כתבו ודברו. מערכת החינוך מעבירה כמה הרצאות אבל על היתרון ועל התיעול ליצירתיות של המדיה אף אחד לא מדבר.
לילדינו המתבגרים יש כלים טכנולוגים, רשתות חברתיות והם יכולים להשתמש במדיה להפיץ מסרים, להשפיע, ואנו ההורים יכולים לעזור להם לנווט את זה בדרך חיובית. כבר יצא לי לראות ילדים שמנסים לעשות שינוי דרך המדיה ומעבר להעצמה אישית הם מעבירים מסר חשוב.

למתבגרים אתגרים התפתחותיים ייחודיים , בחווית  המעבר 

מילדות  לבגרות. הם הופכים להיות פחות מעורבים עם סביבת המשפחה הקרובה ופונים לחפש מידע וניסיון מחוץ למשפחה. הצמיחה שלהם הפיזית, מינית, פיתוח מערכות יחסים רומנטיות, הקוגניציה, התפתחות חברתית ורגשית מושפעות בחריפות על ידי סביבתם. המדיה יכולה לעזור להם ביצירת הזהות שלהם, והתמודדות עם בעיות. התקשורת היא מרכיב חשוב בעולמם מחוץ למשפחה.

פתיחת בלוג אישי בנושאים שמעסיקים אותם יכולה לסחוף אחריהם הרבה עניין וקבלת תשומת לב בדרך חיובית. נושאים שמעניינים אותם, כמו אופנה, חיות, תזונה, ספורט, המצאות או דברים מעולמם שיעניינו מתבגרים ומבוגרים.
בעידן של היום כשלכול ילד יש מצלמה ושליטה רבה באמצעים דיגיטליים המדיה יכולה לעזור לילדים בבניית דימוי עצמי ובטחון, לעזור למתבגרים ביצירת הזהות שלהם, התמודדות עם בעיות והבעה של רגש דרך היצירה הקולנועית של עצמו.
רוב בני הנוער המגיעים לטיפול רגשי מתחברים לטיפול בווידיאו. בטיפול עם וידאו ניתן לעבד רגש, עניינים לא סגורים, לעבוד על התנהגויות, קשרים בן אישיים ומערכות יחסים. התעמקות בדמות יוצרת בדיקה וחקירה עצמית,  רגשות וקונפליקטים עולים על פני השטח ותובנות לחיים האישיים.
המסר שלי הוא להיות אתם בחוויה שלהם, לשמור על חברות טובה בניכם ובינם , לעזור להם במציאת הדרך על ידי רעיונות יצירתיים. הם יעריכו את זה, יאהבו את זה ויכבדו אותכם כהורים.

תכנית מיוחדת עבורכם

עזרה רגשית שלכם בילדיכם בלווי יום יומי שלי

באתר סגור, 7 שבועות, 100% אחריות

"הדרך – העולם הרגשי של הילדים"

זוהי ההשקעה שלכם בעצמכם ומתנה ענקית לכל החיים

אני עובדת עם הורים שרוצים לעבור את הדרך ביחד עם הילדים

הורים שרוצים לשנות ומוכנים לעבוד בזה

לפרטים>>> לחצו כאן